?חברות, תיכון חדש מה יהיה

יש לי שתי חברות טובות שאנחנו החברות הכי טובות עושות הכול ביחד ונפגשות כל הזמן.

אבל מה קורה שנגמר בית ספר יסודי וכל אחת ממשיכה לדרך חדשה אחרת?

לפני חודש סיימתי בית ספר יסודי אחרי שמונה שנים עם אותם ילדים ,אותו בית ספר ואותה מסגרת.

לא היה פשוט. למעשה, היה מאוד קשה לעזוב יותר את הבית ספר מאשר את הילדים. לחשוב ששנה הבאה בכל בוקר שאני מתעוררת הדרך לבית הספר תהיה שונה, בכיוון אחר ובתמונה חדשה. אני לא אפגוש את המורים שליוו אותי 8 שנים ארוכות. מכתיבת אותיות ה א"ב, שפה חדשה, אנגלית , ערבית ועוד.

ועכשיו פתאום לעזוב?

כשהייתי בכיתה ד' חשבתי לעצמי איך בא לי כבר להגיע לכיתה ח' ולסיים את הבית ספר. אבל במחשבה שנייה : הזמן עבר וסיימתי כיתה ח' ויש התחלה חדשה, פרידה וזה מרגיש קצת עצוב ומוזר? האם אפשר להחזיר את הזמן אחורה ולהישאר בכיתה ד'?

אבל ברצון הזה לחזור אחורה ולהישאר יש גם פחד. פחד של התחלה חדשה, איך יהיה ומה יהיה? זה כמו לחזור לכיתה א' , לבית ספר חדש, עם  ילדים חדשים והאם אני אצליח להשתלב מחדש? האם יהיו לי חברות? האם אני אצליח בלימודים? אני מוצפת בשאלות ללא תשובות ומחכה… ל 1 לספטמבר.

הפתרון הוא להירגע לחשוב על הדברים הטובים שיכולים לקרות אבל מה שכן לא לחשוב יותר מידי רק ליהנות מהחופש הגדול,החופש הזה הוא "מעבר ביניים" אתה לא ביסודי אבל גם לא בתיכון. אני אישית הולכת לתיכון שרק ארבעה ילדים מהבית ספר שלי הולכים לתיכון שאני הולכת אז אני קצת יותר רגועה ויודעת שיש שם ילדים שאני כן מכירה . פתחנו אפילו קבוצה בווצאפ עם כל הילדים שהולכים לאותו תיכון , מארגנים מפגשים ומכירים זה את זה טוב יותר.

ועכשיו אני חוזרת לשתי החברות הטובות שלי שסיפרתי בהתחלה.

את שתי החברות שלי אני מכירה כבר יותר משמונה שנים מהגן, המשכנו לכיתה א' ביחד , התחברנו והפכנו ל"שלוש חברות" מעין "חבורה" כזו. זה החזיק מעמד עד כיתה ה' ואז זה התנפץ. ,בכיתה ה' היו ריבים והתרחקנו. עד כדי כך שאפילו לא דיברנו אחת עם השנייה. במשך הזמן כל אחת מצאה לה את החברות שלה ולא היינו בקשר טוב אחת עם השנייה. אני זוכרת שאפילו ישבתי ליד אחת החברות בכיתה ולא החלפנו מילה אחת עם השנייה. עד כדי כך הקרע היה גדול.

תחילת כיתה ח

ולפתע, בתחילת כיתה ח' סגרנו מעגל. התחלנו עוד פעם להתקרב בצורה כזו, שהתחלנו להיות עוד פעם החברות הכי הכי טובות. נפגשנו כמעט כול יום ועשינו כמעט הכול ביחד, דיברנו שעות בטלפון  ובבית ספר היינו "דבוקות" אחת לשנייה.

השנה חלפה לה במהירות וסוף שנה הגיע. היה מאוד עצוב כי לא רצינו להיפרד אבל הזמן עבר יותר מידי מהר והגיע היום האחרון ללימודים. אני זוכרת טוב את יום שישי האחרון השעה הייתה 11:50 ולפתע הצלצול שמכריז על סיום השנה נשמע לו בחוזקה. בשאר הכיתות בבית הספר נשמעו קולות של שמחה ואנחנו, הבטנו אחת בשנייה והתחלנו לבכות. ברגע אחד כל הכיתה "נדבקה" בבכי והתחלנו להתחבק ולבכות ביחד. באותו הרגע הבנו שזהו, זה נגמר , זה סוף. מרגע זה סיימנו כיתה ח' סיימנו 8 שנים שבהם לא היו רק לימודים , היה שם הרבה יותר. גדלנו, התבגרנו, מצאנו את עצמנו, גיבשנו אופי, חברים והרבה מאוד הרגלים. יצאנו בצעדים איטיים וכבדים ופסענו לעבר שער היציאה בדמעות.

לאחר שנרגענו אני ושתי החברות הטובות שלי הלכנו למסעדת סושי ודיברנו על שהסתיים בית ספר יסודי ואולי גם נגמרת החברות שלנו? שתי החברות שלי הולכות לתיכון שונה ממני ומה יהיה עם הקשר שלנו? איך זה יהיה?

מאותו רגע הכנו רשימה של מה אנחנו הולכות לעשות במהלך הקיץ רשמנו 12 דברים ובנתיים עבר חודש והספקנו לעשות כמעט את כל הרשימה.

העיניין הוא האם נשמור על קשר שאחנו לא נהיה באותו בית ספר?מה יקרה?

בדרך כלל קצת יותר קשה לשמור על קשר כזה, כל אחד מוצא את החברים שלו ואין יותר מידי זמן להיפגש איתם,אבל מי אמר שזה לא אפשרי?

כנראה שאני אצטרך לחכות ולראות מה יקרה. לתת לזמן לעשות את שלו ובינתיים ליהנות מהחודש שנותר לי.

אתחיל את השנה ואמשיך לעדכן…

Facebook Comments