האם אנחנו עבדים של ליל הסדר?

כשמתקרב חג הפסח אני לא פעם, מרגישה אי נוחות, חוסר שקט ולחץ שמתעורר ומתגבר.

ואז מתחילות השאלות: איפה אנחנו השנה בפסח? אצל המשפחה שלי, או שלך? שנה שעברה היינו…. וממשיכים את שיחת ההתחשבנויות. האגו מנצח על התזמורת בחיוך רב ואנחנו נופלים למלכודת שלו.

ואני תוהה לעצמי, האם השנה זה יהיה שונה? האם יהיה ניתן לשלב סביב שולחן החג גם שיחות משמעותיות על משמעות העבדות והחירות בחיינו?

אכן יציאה מעבדות לחירות כרוכה בעבודה. וגם לנו יש הרבה עבודה בשלושה שלבים :

1. מתחילים בהכנות לחג –הנקיון הייסודי וביעור החמץ. מכף רגל ועד ראש וצריך להספיק הכל לפני שמגיע החג.

2. ההכנות לליל הסדר– תכנון שולחן החג עם המאכלים המיוחדים לפי הסדר ולפי הכללים: קדש ורחץ, כרפס, יחץ, וכו'.

3. טקס ליל הסדר וקריאת ההגדה של פסח – הרבה עבודת זיכרון יש בה: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה… וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ …. ועוד

אם חג הפסח, מתאר כניעה וגם פרידה מעבדות, האם מנהגי החג לא היו צריכים להיות בסימן אביבי ובסימן של צמיחה והתחדשות?

אם נתבונן מקרוב בחג הפסח, נבחין כי זהו חג בעל כללים וחוקים נוקשים, שלא ניתן לכופף כמו למשל איסור אכילת חמץ.

כשאני קוראת את סיפור ההגדה, אני מגלה בו רגשות של חשש, פחד ונקמה. בהגדה עצמה הסיפורים מלאים בצרות, מכות ועונשים וסבל רב. הרבה נקמה, שמירת טינה והיכן מסתתרת הסליחה. הסליחה אינה מוזכרת כלל.

אך, אם נחפש סמל המאחד את התחושות, הרגשות והפעולות שאנו מבצעים במהלך החג  ולפניו נגלה את סמל המסורת.

המסורת באה לידי ביטוי בצורה מאורגנת ויוצרת סדר מופתי של כללים והוראות מה לעשות, מתי שותים עוד כוס יין ומתי מחביאים את האפיקומן.

וכל העבודה הזו מחד יוצרת ויכוחים, מריבות, כעסים ומתחים ומאידך מלכדת סביב מסורת עטופה בכללים ברורים, סדר וארגון ללא ייכולת גמישות.

וכל שנה הגלגל חוזר חלילה אותם ויכוחים אותן השאלות ואותו סדר ומסורת שמחזירים אותנו לבסוף לנקודת האיזון. אנו חוגגים בקבוצה את ליל הסדר, תומכים זה בזה ונאחזים במסורת שתעבור מדור לדור.

ובמקרה זה, של ההגדה המסורת שלנו עבורי מכילה את הנקמה, הסליחה, הסדר, המתח והחזרה לנקודת האיזון.

חג שמח של חירות צמיחה פריחה והתחדשות.

Facebook Comments